<h1>ראבי"ה שו"ת סימן קנ"ט</h1>
<h2>דף נא:</h2>
בשילהי פרק אלו דברים [ברכות נ"ג ע"ב] למימרא דישראל אע"ג דלא שמע כולה ברכה עונה וכי לא שמע היכי נפיק אמר רב חייא בר רב בשלא אכל עמהם. וקשיא לי מכל מקום הא הוה ליה אמן יתומה. ונראה לי דמהכא שמעינן דאיתא להא דפירש רבינו נסים בפ' החליל גבי הגיע לענות אמן הלה מניף בסודרין, דלא שייך למימר אמן יתומה אלא בדבר שהוא מחוייב בדבר מצוה לצאת ידי חובתו בעניית אמן, כדגרסינן בירושלמי סוף פרק אלו דברים [ה"ח] איזה אמן יתומה דיתיב למיברכה והוא ענה ולא ידע על מה הוא ענה, והכי נמי גרסינן בתוספתא דברכות בריש פרק בתרא. הלכך כי לא אכל לא הוי אמן יתומה. ויש ליישב נמי תירוצא דרש"י שפירש בהחליל, דאע"פ שלא שמע הקול הוא יודע מכל מקום על מה הוא עונה ולא הוי אמן יתומה, אבל כי אכל לא נפיק בעניית אמן בלא שמיעה אע"ג דמצי לענות אמן, דהא תלמודא לא הוה פריך אלא היכי נפיק, אבל משום אמן יתומה לא הוה קשיא ליה. וקצת תימה הוא לפירוש רבינו נסים, דבקריאת התורה הוי נמי לכולן חיובא אלא שקורין בשבת זיין ובחול ג' ומוציאים את הרבים י"ח. אב"י העזר"י.
